משה שרת הקדמה

מעט חומרים, ביחס לראשי ממשלה אחרים כולל מקום המדינה, ניתן למצוא באינטרנט כשלוקחים בחשבון שמשה שרת היה שר החוץ הראשון של מדינת ישראל ופעל רבות להקמתה ולהצלחתה גם לפני קום המדינה וגם אחריה ואחרי שבן גוריון פרש, מונה לראש הממשלה.

בנו של משה שרת מספר עד כמה היה פגוע, עד כמה היה בודד בכל תפקידיו כי לא היה "מהחבורה" שהקיפה את בן גוריון שהיה מעין דיקטטור כוחני ואילו שרת, שמסלול חייו היה שונה מהאחרים בזמנו, שהיה משכיל, מאופק וסגור באופיו, לא זכה לתמיכת חבריו ולכן נותר בודד מאד.

ככל שנברתי במעט חומרים הישירים עליו, ואינני כוללת כאן את כל החומר שעלה על ידי בנו, שהיום אני גם מבינה מדוע, כך גם הבנתי יותר ויותר שהתהילה נחטפה מהאיש הצנום ונמוך הקומה הזה, ששלט בשפות רבות כולל בערבית ושהלך לצדו של דוד בן גוריון, מילא את מקומו כשבן גוריון עזב את ראשות הממשלה וחזר להיות שר החוץ שלו לאחר שבן גוריון החליט לשוב לראשות הממשלה.

בזמן שהיה יו"ר הסוכנות היהודית הלך לעולמו בשנת 1965 ממחלת הסרטן.

לא זכורים לי ימי זיכרון לאומיים לאיש הזה ליד קברו ואני שואלת את עצמי מדוע? מדוע האיש הזה כאילו נמחק מהזיכרון הלאומי לאחר שתרם כל כך הרבה למדינה.

צפו בקטעי וידאו המספרים על האיש הצנום והצנוע הזה ושימו לב לשפת גופו, שלי נראתה משום מה משונה. כוונתי בקטע ללא סאונד שמשה שרת מברך את עם ישראל מהאו"ם:
פניו בחצי העליון שלהם כאילו קפאו ואילו חלקו השני של הפנים, אזור הפה, נע בהגזמה ובהבלטת כל מילה. עיניו גם הן די מקובעות כשהוא קורא כנראה מהמצלמה. החלק התחתון של הפנים מבטא את הרגש.
כנראה היה איש נעים הליכות, סגור וצנוע למרות דעותיו עליהן התעקש שהיו שונות מבן גוריון וחבורתו כי תמך בהדברות עם הערבים ולא בהשבת מלחמה, למרות חילוקי הדעות הקשים בינו לבין בן גוריון והאיבה שהיתה בינם הוא עשה מלאכתו נאמנה תחת שרביטו הלא קל של דוד בן גוריון, שלא השאיר לו הרבה תהילה אלא לקח את הכל לעצמו.
כראש ממשלה התברר שחתרו תחתיו החל משר הביטחון לבון וכך לא היה שותף לכל פרשת לבון שנקראה אז "עסק" הביש שבעקבותיה הופסקו שיחותיו עם נאצר במצרים. הוא התגלה כחלש כשלא פיטר בגלל זה את לבון.