עד שנת 1963 בן גוריון היה רשמית בשלטון, ואחרי כן לא רשמית, ככל שנוברים בהיסטוריה, גם אז, כשישב רחוק מירושלים וממוקדי השלטון, היתה אליו עליה לרגל ומשם היה מותח ביקורת על מה שעושים אחריו ואפילו מסית נגד אלה שהחליפו אותו, שרת ואשכול, ומנהל מאחורי הקלעים את העניינים.

גם בראיון הזה, עם שלושה עיתונאי צמרת של אז, ניתן לראות שמי שלחוצים ומתרגשים לשבת מולו, האיש ששבע שנים חלפו מאז פרש לעיסוקיו ולכתיבת ההיסטוריה, ומתראיין בשנת 1970, שלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אלה הם העיתונאים ולא בן גוריון המרואיין. ממש מצב הפוך מאשר בדרך כלל וזה בולט לעין יותר ויותר כשהריאיון מתקדם ובן גוריון מתחמם עד כדי לדפוק אחרי כל מילה על השולחן.

שפת גופו של בן גוריון משדרת בתחילת הריאיון נינוחות והבעות פנים אפילו עם חיוכים של יוהרה ומיעוט תנועות ידיים, ובהמשך ידיו וגופו מתעוררים ככל שהעיתונאים מעצבנים אותו.
בן גוריון לא נותן להם לסיים את השאלות שלהם, מבין ישר מה יהיה סוף השאלה ועונה בנחישות את דעותיו ובהמשך גם מתעצבן עליהם חופשי חופשי... הכוחניות שלו לא נחלשה עם השנים. איש שתלטן ועקשן ניכר בכל אמירותיו ותנועותיו.
בתחילת הרי שפת גופו רכה ועגולה יותר ועם התמשכותו של הריאיון, גופו נמתח, ידיו נעות ביותר תנועתיות ומביעות כעס על זה שהעיתונאים שואלים את אותן שאלות ושעליו לחזור על תשובותיו.
מדי פעם הוא בכלל לא מתייחס לשאלות ומספר את מה שהוא רוצה לספר, במיוחד על ההיסטוריה שלפני קום המדינה כדי להאדיר ולקבע את מעשיו והחלטותיו.