בגין ממלא כבר שנה רביעית את תפקיד ראש הממשלה. והחידון הזה היה ב-1981 כאשר שנה אחר- כך התהפכו חייו עת התחילה מלחמת לבנון הראשונה כששר הביטחון שלו, אריאל שרון, הוביל אותה, מאחורי גבו של בגין לתוך ביירות כשהחלטת הממשלה היתה רק 40 ק"מ מעבר לגבול הלבנוני. בגין על כל מה שקרה תוך כדי המלחמה ואחריה לא התגבר לעולם ומדוכא מאד פרש לביתו עוד במלאו את תפקיד ראש הממשלה ומאוחר יותר נפטר יש אומרים משברון לב גדול.

בגין כאן בשיאו וניכר הבדל גדול בין האיש בכיכרות, שלחם על מקומו כמנהיג העם, לבין זה שמדבר, ולרוב, ללא ניירת אלא מעומק לבו, או מדם לבו, לישראלים שכך כך אהב.
באולם זה היו מכל גווני הקשת הפוליטית ובגין מתחיל לנאום יחסית בשקט, באיפוק ובנימוס, אולם כאשר מגיע בדבריו ללוחמים הפטריוטים שסייעו להקים את המדינה כשלא חשבו על עצמם והיו מוכנים למות למענה, התרגשותו עולה וידו שוב מונפת בתנועותיה האופייניות לבגין תוך להט.
הפטריוטיות שלו זועקת ממנו בעוצמות גדולות.
אהבתו לנוער מתבטאת כאן הליטופים לנערים שהתחרו בחידון ולחיצות ידיים מאופקות, ללא ליטופים, לנערות שהיו שם.